פסק-דין בתיק עת"א 51762-02-12

המשיב 2 (להלן: "המשיב") מרצה עונש מאסר רביעי לתקופה של שש שנים בגין הרשעתו בתפ"ח 5016/08 (בית המשפט המחוזי בחיפה) בעבירות של קשירת קשר לפשע וסיוע לחבלה חמורה בכוונה מחמירה וביום 23.2.11 החליטה המשיבה 1 (להלן "הוועדה" ) על שחרורו על תנאי בתנאים המפורטים בהחלטתה, לרבות עבודה במקום עבודה והתחייבות לקיים תכנית רש"א מיום 12.2.12 ותוספת מיום 1.2.12.

החלטה זו באה בהמשך להחלטת הוועדה מיום 16.1.12, לפיה המליצה לרש"א לבחון עיבוי התכנית שהציגה בפני הוועדה, הן לעניין תקופת התנאי והן לעניין תוכן הטיפול השיקומי.

הוועדה קבעה בהחלטתה מיום 16.1.12 כי המשיב עייף מאורח חיים עברייני ורצונו בשיקום כנה .

המידעים החסויים שהוצגו בפני הוועדה ואשר הוצגו גם בפנינו אין בהם כדי לשלול את החשש מפני סכנה לציבור באם המשיב ישוחרר על תנאי ותכנית רש"א, באותו שלב, אינה מספקת ואינה עונה על התנאים המתבקשים לנוכח אורך תקופת המבחן והטיפול הנדרש בהתחשב בדרכו העבריינית של העותר ובעבירות אותן ביצע וחומרתן.

לא למותר לציין, כי מאז הדיון ביום 16.1.12 ועד הדיון ביום 23.2.11 הוגשה תכנית מתוקנת של רש"א שבכפוף להתחייבות המשיב לקיים אותה , הוא שוחרר על תנאי.

העותר טוען בכתב העתירה ובטיעוני באת כוחו בפנינו, כי שגתה הוועדה שלא נתנה משקל הולם לעבירה שביצע המשיב, לתוצאות מעשיו ולנסיבות ביצועה, גם אם הוא עצמו לא נכח בזמן הירי ולא היה שותף לירי, שכן הוא שלח את היורים, אשר דווחו לו עליו לאחר ביצועו.

כמו כן, טוען העותר כי שגתה הוועדה שהורתה על שחרורו של המשיב בניגוד לעמדת משטרת ישראל ולתוכן המידעים החסויים של שב"ס ומשטרת ישראל שהוצגו בפניה ובפניהם.

לטענת העותר, טעתה הוועדה כאשר התעלמה מכך שמדובר במאסר שני שמרצה המשיב בגין עבירת אלימות, כאשר ממאסר קודם שריצה בגין הריגה שוחרר על תנאי.

באשר לתכנית רש"א שהוצגה בפני הוועדה, טוען העותר כי הוועדה נתנה לה משקל רב, כאשר לנגד עיניה שיקומו של המשיב בלבד ולא שקלה שיקולים הקשורים בטובת הציבור.

ב"כ המשיב מתנגד לשינוי החלטת הוועדה וטוען כי הוועדה, באופן עקבי, קבעה כי אין במידעים שהוצגו בפניה כדי להוכיח מסוכנות מצידו של המשיב אם ישוחרר על תנאי ומשכך, צדקה הוועדה כאשר לאחר בחינה מדוקדקת של המידעים החליטה לשחרר את המשיב על תנאי, בכפוף לתוכנית מתוקנת של רש"א.

עיון במידעים החסויים של שב"ס שהוצגו בפנינו מעלה כי לא מדובר במידעים מהזמן האחרון יחסית, אך עיון במידע החסוי של משטרת ישראל, אשר התקבל במהלך מאסרו של המשיב, מעלה חשש לקשר בין המשיב לבין אירגוני פשיעה וחשש שאם המשיב ישוחרר על תנאי, גם בתנאי תוכנית רש"א וגם בתנאים האחרים שקבעה הוועדה לשחרורו על תנאי, לרבות מעצר בית בשעות הלילה, הוא עלול לחזור ולעבור עבירות שיש בהן כדי לסכן חיי אדם, בדומה לעבירות בגינן מרצה המשיב את מאסרו.

איננו מתעלמים מההלכה הפסוקה לפיה בית משפט לא מתערב בהחלטת וועדת שחרורים אלא אם סטתה ממתחם הסבירות או שלא לקחה בחשבון במידה הראויה את אחד השיקולים שהיו בפניה עובר להחלטה נושא העתירה.

במקרה שבפנינו, התייחסות הוועדה למידעים החסויים, ובמיוחד המידע החסוי של המשטרה, המעיטה בחשיבותם והוועדה לא לקחה בחשבון את הסיכון שנובע מהמשיב אם ישוחרר על תנאי לאור האמור באותו מידע.

לכך יש להוסיף את העובדה שהמשיב שוחרר על תנאי ממאסר קודם אשר ריצה בגין הריגה והדבר לא מנע ממנו מלחזור ומלבצע עבירת אלימות נושא מאסרו.

לאור כל האמור לעיל, החלטת הוועדה נושא העתירה ראויה להתערבות ערכאה שיפוטית ואנו מקבליים את העתירה.

אנו מבטלים את החלטת הוועדה מיום 23.2.12 לשחרר את המשיב על תנאי.

<#3#>

ניתן והודע היום כ"ד  אדר תשע"ב, 18/03/2012 במעמד ב"כ הצדדים והמשיב 2.